פסק-דין בתיק ת"א 169978-09

1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בשל פגיעתו של התובע, תלמיד ישיבה, בעת שהייתו בבריכת נתבעת 1. על פי כתב התביעה ביום 21.8.05 שהה התובע עם משפחתו במלון הנתבעת 3 בטבריה. במהלך השהות הופנו כלל האורחים לאירוח בבריכה אשר בבעלותה של הנתבעת 2. התובע נכנס למי הבריכה יחד עם אביו וילדיו כאשר לאחר מספר דקות ביקש מאביו שישגיח על הילדים בכדי שיוכל לשחות.

2. עוד צוין בכתב התביעה כי, באותה העת, מספר ילדים זרים אשר שהו בבריכה, שיחקו במים עם צינור אשר היה מונח בתוך הבריכה ומתוכו יצא זרם חזק ביותר. לפתע, הילדים הרימו את הצינור וכיוונו אותו לעינו של התובע ועקב כך נגרמה לו פגיעה בעינו השמאלית. (להלן: "התאונה").

3. התובע ציין כי לאחר הפגיעה חש הבזקי אור, כאשר ככל שעברו השעות מצבו הוחמר והוא פנה לבית החולים "פורייה" בעיר טבריה. לאחר שלא חש בהקלה פנה ביום 22.8.05, ביום השני לחופשה, לבית החולים תל השומר בו הופנה לניתוח ולהעלאת ולתפירת העדשה לקשתית. התובע צרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית שנערכה על ידי ד"ר א. אופיר אשר קבע כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 24.76% נכות לצמיתות.

4. התובע טוען, בין השאר, כי הנתבעת 1 כבעלת המקרקעין, התרשלה כלפיו הואיל ולא נקטה בכל האמצעים להסדרת הבטיחות בבריכה, לא מינתה איש צוות בבריכה שישמור ויפקח על  הנעשה וכנגד נתבעת 3 אשר שלחה אותו ואת משפחתו לבריכת נתבעת 1, בגין העובדה שלא וידאה כי הבריכה הנ"ל בעלת פיקוח והסדרי בטיחות נאותים.

5.  הנתבעות 1-2 הכחישו את טענותיו של התובע וטענו כי התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה ואת הסיבה מדוע יש להטיל אחריות לפתחם. בנוסף טענו בכתב ההגנה כי נזקיו הרפואיים של התובע הנם תולדה של מצבו הרפואי עובר לתאונה. התובע סובל ממחלת מרפן - מחלה תורשתית הפוגמת ברקמת החיבור ברקמות. אחת התופעות הנלוות למחלה היא דיסלוקציה של עדשת העין- מצב בו החולה סובל מתזוזת עדשת העין, נמצא בסיכון לגלוקומה או למצב בו יידרש ניתוח קטרקט.

6. במסגרת ראיות התביעה, התובע הגיש תצהיר מטעמו אליו צרף אישור כניסה לבריכה של הנתבעת 1 לנתבעת 3. תיעוד רפואי ומסמכים מטעם הכולל. תצהיר מר מ. ש., אביו של התובע תצהיר מר ו. א. י. , קרוב משפחה אשר שהה עם התובע ומשפחתו בחופשה, תצהיר גברת ט. ש., אמו של התובע. במסגרת ראיות ההגנה הוגשו: תצהיר עדותו הראשית של מר חן עמר - קצין הביטחון שעבד אצל נתבעת 1.

נסיבות התאונה :

7. התובע נחקר על תצהיר עדותו הראשית והעיד כי כאשר היה עם ילדיו בבריכה הבחין כי בקצה הבריכה עמדו ילדים ושיחקו עם צינור שהיה בתוך המים. הצינור הגיע מהגינה והיה מחובר לברז, חלקו היה מחוץ לבריכה.  התובע העיד כי הצינור היה מחובר בגינה, עבר דרך המעבר, דרך שפת הבריכה אל תוך הבריכה והילדים היו בתוך המים. הילדים אחזו  בצינור ו"עשו קשתות באוויר". התובע לא ניגש להתלונן על כך, הנחה את הילדים שלו לא להתקרב לאזור, דאג להיות מרוחק מהם. העיד כי לא צפה את הסכנה. בשלב מסוים בעת ששחה הרגיש "שפריץ" של מים ברגע שהוציא את הראש מהמים העיניים פתוחות ללא משקפת, הסתכל וראה כי המים הגיעו מהילדים ששיחקו בצינור. לאחר הפגיעה יצא מהמים נשכב על כיסא וסבר כי הכאב יחלוף. לא פנה למציל, לקראת ערב במלון שלו הרגיש שהכאב מתגבר.

8. גם אביו של התובע  מר מ. ש. תיאר את נסיבות התאונה בחקירתו הנגדית: כאשר הגיע לבריכה הבחין בילדים משחקים בצינור מים ומתיזים אחד על השני, הם היו בתוך המים. העיד כי המשחק של הילדים נראה לו פסול אבל לא התלונן בפני אף גורם עליהם גם לא למציל. הוא נכנס לבריכה עם ילדיו של התובע בזמן שהתובע הלך לשחות. התובע שחה לאורך של הבריכה ולא קרוב לשפה אלא במרכז הבריכה. העיד כי לקח את הילדים לכיוון התובע כדי שיראו איך אביהם שוחה ופתאום ראה את התובע עובר, והילדים עם הצינור השפריצו וראה איך ההתזה פגעה בו. לאחר מכן הבחין בתובע משפשף את עיניו ויוצא מהבריכה, לא חשב שקרה לו משהו. העיר לילדים שפגעו בו ולאחר מכן לא פגעו בו במים יותר.

9. מר ו. א. י., קרובו של התובע, העיד כי כאשר היה בבריכה הבחין בילדים שמשחקים עם צינור מים. הילדים היו בתוך המים , צינור שהגיע מכיוון הגינה נכנס למשטח הבריכה והם שיחקו אתו. העיר לילדים אודות הסכנה. העיד כי לא ראה את התובע כשנפגע. הבחין בו מחוץ לבריכה שוכב על כיסא ואוחז בעינו אמר כי כואב לו הראש והוא רואה מטושטש.

10. התובע צרף תיעוד רפואי מבית החולים "פורייה" בטבריה אשר בו נכתב כי הוא נפגע מזרימת מים בעין שמאל. הן התובע והן אביו נדרשו במהלך חקירתם לשרטט את מקום הפגיעה. מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבל את גרסתו של התובע לעצם התרחשות התאונה. התובע העיד באופן ברור ומהימן לשיטתי בדבר נסיבות המקרה.

דיון באחריות הנתבעים :

11. הנתבעות טוענות כי אין להטיל עליהן אחריות בגין המקרה הואיל ומדובר בבריכת שחייה, בה יכול להגיע זרם מים מכל כיוון ומכל סיבה  אפשרית והתזות והשפרצות מכל מקור כדבר שבשגרה.

12. מנגד טוען התובע בסיכומיו כי כל האירוע יכול היה להימנע לו הייתה הנתבעת מונעת גישה חופשית אל צינור המים הממוקם במתחם הבריכה ובסמוך לבריכה עצמה ואשר בו עשו שימוש עובדי הבריכה לצורך רחצת מתחם הבריכה עצמו.

13. אני סבור, משלא הכחישו הנתבעים את קיומו של הצינור ומשקיבלתי את גרסת התובע להתרחשות התאונה הרי שיש מקום להטיל אחריות על נתבעות 1-2 בלבד מן הטעמים הבאים.

14. אין כל ספק כי הנתבעות חייבות בחובת זהירות מושגית כלפי התובע אשר התארח כדין אצלן. נכון הוא הדבר כי יש לצפות להשפרצות של מים בבריכה אולם יש להבחין בין השפרצות אקראיות כתוצאה מהשימוש הרגיל בבריכת שחייה, לבין השפרצת מים בזרם מכוון מתוך צינור. צינור המיועד לניקוי רחבת הבריכה או להשקיית הגינות מסביב, אשר ברגעי שובבות נלקח על ידי ילדים אל תוך הבריכה עצמה.

15. משום כך, הנתבעות הפרו את חובת הזהירות הקונקרטית במקרה הנ"ל משום שהציפייה הסבירה שיש לאורחי המלון מאחראי הבטיחות בשטח הבריכה, למנוע סכנות נוספות מעבר לאלו הטמונות בשימוש בבריכה באופן רגיל וטבעי. צינור גומי אשר "נסחב" מהגינה למטרים רבים עד לפתח הבריכה מהווה מכשול, סכנה למשתמשי הבריכה ומחוצה לה, קל וחומר כאשר זרם מים משפריץ ממנו במשחקי שובבות של ילדים.

16. היה על המציל בבריכה לדאוג להרחיק הצינור, היה על ממונה הבטיחות לדאוג לסגור המים ולהתריע בפני הילדים אודות הסכנה. היה על צוות הנתבעות לנקוט בכל אמצעי סביר על מנת למנוע הגישה של הילדים לצינור ואפשרות של משחק כגון זה שהתקיים בפועל וממנו נפגע התובע.

17. משכך אני מקבל את התביעה כנגד נתבעות 1-2 ודוחה את התביעה כנגד נתבעת 3 שלא יכלה לעשות דבר על מנת למנוע התאונה.